משפחת חצרוני

נולדתי בשנת 1932 במושב חרות להורי לאה וליובה-ראובן אגרנוב.

בזמן הזה- המושב רק עלה על הקרקע וגרנו בצריף משותף שהיה מחולק לחדרים למשפחות נוספות. כעבור זמן מה- ההורים שהיו ממקימי חרות- קבלו חלקת אדמה והקימו עליה צריף למגורים.

ילדותי עברה עלי בכפר שבראשיתו היה רק חול, הרבה חול. ומספר קטן של צריפים ובתים אחדים, הרחובות היו כמובן גם הם חול. אבא ואמא בנו וטיפחו משק חקלאי, אבא נטע בחצר עצי פרי, תפוחים, שזיפים, אגס, דובדבן, ופירות הדר ואמא טיפחה גינת ירק. היתה לנו פרה, אחר כך גידלנו עיזים ולול תרנגולות, נטעו פרדס תפוזים. היה לנו גם כלב שקראו לו דובי. כעבור כמה שנים אבא הקים משתלת עצי פרי, משתלת ורדים, ומטעי ורדים לקטיף פרחים.

בשנת 1936 התחילה תקופת המאורעות בארץ. הערבים היו יורים עלינו בלילות, והיות והבית היה צריף עץ הניחו לצד הקיר הדרומי שלו שמשם הגיעו היריות – שקי חול להגנה. בזמן התקפת היריות היינו יורדים ושוכבים מתחת המיטות כדי לא להפגע מכדורי הרובים. לפעמים היו לוקחים אותי ללון אצל חברים שהיה להם בית מבטון.

הלכתי לגן הילדים בכפר, ואחר כך לבית הספר המשותף בתל מונד. את הדרך לבית הספר היינו עושים ברגל בדרכים שעדיין לא היו סלולות. לפני מלחמת השחרור הייתי בגדנ"ע יחד עם כל בני גילי, עברנו אימונים שונים ביניהם א"ש לילה, קשר מורס, קפא"פ. בלילות היינו מגויסים לעזרה בשמירה על המושב. אחרי מלחמת השחרור, בשנת הלימודים 1949-1950 למדתי שנה אחת בבית ספר לאומנות בצלאל בירושלים. חורף 1950 היה החורף הזכור עם השלג הגדול, היה שלג בכל הארץ ובירושלים החזיק מעמד כחודש ימים.

משה היה מגיע בשבתות לבקר אותי בירושלים. ההיכרות ביננו היתה כמה שנים קודם לכן במושב חרות כשהיה מבקר אצל דודו בכפר. בערבי שישי ובמוצאי שבת בני הנוער היו נפגשים במועדון שרים ורוקדים כך נוצר הקשר ביננו.

בקיץ 1950 נשאתי למשה, החתונה נערכה בחצר ביתנו. כשאמא בעזרת שכנות וידידים הכינו את הכיבוד.

בתחילה גרנו אצל הורי, ואחר כך כשאמוץ היה בן שנתיים עברנו לגור בבית קטן בן חדר וחצי בשכונת נוה עובד ב' בתל מונד. שכונה זו היתה חדשה ועדיין לא היתה מחוברת לרשת החשמל. הארנו את הבית במנורות נפט, הבישול היה על פתיליות והכביסה בידים כמובן. מים היו רק בשעות הלילה כך שהיה צריך למלא כל ערב סירים, דליים, וגיגיות במים כדי שיהיו לשימוש ביום שלמחרת. שם נולדה ריבי.

בשנת 1955 עברנו לבית בנוה עובד א' בתל מונד. משה רוב הזמן עבד רחוק מהבית, והיה מגיע הביתה רק לשבתות. בשנת 1961 נולד גיא. באותה תקופה קנינו משק במושב משמרת והתחלנו בבנית הבית והמשק.

באביב 1964 עברנו לגור במשמרת.

משה הקים חממות וגידל בהן ורדים, וגרברות, מאוחר יותר גם צפורן רוסקוס ומגינית ופרחי קטיף נוספים. גם אני עבדתי במשק, בחממות ובמחסן לאריזת הפרחים.

בשנת 1974 קרה לנו אסון בתנו ריבי נהרגה בטיול במדבר יהודה.

בשנים 1980-1997 עבדתי בספריה האזורית בתל מונד.

אמוץ ואורית נישאו ונולדו נכדינו מיה, ארן, אלון, ואמיר.

גיא וטלי נישאו ונולדו נכדינו רון ושקד. (לאחר כתיבת הזכרונות נולד יואב לגיא ואשתו השניה – ענת)

הגר, 10/1/2004

ינואר 2004

היוזמה לכתיבת זכרונותי באה מנכדי לצורך פרוייקטים של בית הספר: "תולדות משפחתי" או "אילן המשפחה". התחלתי ברישום של ראשי פרקים, ותוך כדי הרישום למדתי שהזכרונות לא מדויקים. ולוח הזמנים של האירועים עשוי להיות אחר ממה שעולה בזיכרון. כך התעורר בי הענין לחקור במקורות כדי לדייק. ההתעסקות בזכרונות מעוררת ריגשה, אולי הגיל תורם חלקו, ואם לומר אמת מזה זמן רב אני מרגיש צורך לשחזר תולדות חיי, לנסות ולפענח או להבין מה היו הדברים אשר חוויתי בילדותי ובנעורי ואשר עיצבו את אישיותי, הכתיבו את דרכי בבחירת תעסוקה ומקצוע, היתוו את הקשר המשפחתי, ועיצבו את עמדותי הפוליטיות.

א.

נולדתי בתל אביב בבית חולים עין גדי. כשמשפחתי גרה בפתח תקוה, להורי היתה מסעדת פועלים. אני זוכר את חצר מסעדה, שולחנות גבוהים הרחק מעל ראשי ומעליהם ראשים מחייכים עם כובעי קסקט. וזכרון אחר: סיוט שנחרט בזכרוני: אחי זאב השאיר אותי בגנון שהסיע אותי אליו באופנים, ואני רואה אותו עכשיו כמו אז, בגנון חדר שכולו מיטות לבנות עם מעקות סגורים, בכיתי וסרבתי להשאר.

אחרי המסעדה היתה להורי חנות מכולת וחנות לממכר נפט. ומאוחר יותר נשארה רק חנות המכולת. בימי המכולת גרנו בדירה בחצר של קלינסקי, חצר גדולה (בעינים של ילד) היה שם עץ תאנה עם ענף שאהבתי לטפס עליו. בחצר גידלתי גם כלב שניסיתי לאלף אותו שיהיה תוקפן. אני רואה עצמי יושב במדרגות בכניסה לחצר, בצל התאנה, ומשחק עם אחי באגוזים ובסביבון על דמי החנוכה ומפסיד את המעות ששמרתי לתיקון אופנים שקבלתי מאחי וכך איבדתי את האופנים.

בחצר סמוכה היתה מאפיה, היו בה ריחות, אילו ריחות! של לחם טרי, מעורב בריח עשן מפליטת התנור ובריח אורוות הפרדים. זו היתה חצר הרבה יותר גדולה משלנו, חנו בה עגלות להובלת לחם והיו בה אורוות לפרדים, והיו בחצר הזו צמיגים גדולים ששימשו לפריקת חביות נפט לתנורי המאפיה (לא היו מנופים כדי להוריד חביות ממשאיות והיו מגלגלים את החביות מהרכב על הצמיג אשר ספג את החבטה ומנע התבקעות של החבית). בצמיגים אלה היינו מכווצים עצמנו בתנוחה עוברית וחברינו היו מגלגלים אותנו במורד.

דודי יעקב אלפרוביץ', אח של אמא, גר בחרות, היה לו משק חקלאי והייתי נשלח אליהם עם אלה אחותי בכל חופש מלימודים. כשהייתי בן תשע עברו הורי לתל אביב ועד שיתארגנו הם שיכנו אותי לשנה שלמה בחרות. וכך המעבר ללמוד במגמה החקלאית בגימנסיה הרצליה ובהמשך במקוה ישראל היה טבעי וצפוי.

בתל אביב הייתי בתנועת נוער "גורדוניה" שבשלב מאוחר התאחדה עם "מחנות העולים" ונוצרה "התנועה המאוחדת".

ב.

גדלתי בתקופה שהארץ היתה תחת השלטון הבריטי, וכאשר החלט בכ"ט בנובמבר 1947 באירגון האומות המאוחדות על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, סיום השליטה של האנגלים בארץ ועצמאות ליישוב בארץ ישראל, השמחה היתה גדולה ועצומה, אני למדתי אז בבית הספר החקלאי מקוה ישראל ואנחנו פרצנו בשירה וריקודים כל הלילה. ולמחרת יצאנו לשמירה וסיורים להגנה על מקוה ישראל מפני שכנינו הערבים שהחלו בפעולות איבה כי לא הסכימו לייסוד מדינת היהודים.

ב-14 במאי 1948 הכריז בן גוריון על ייסוד מדינת ישראל, למחרת ב-15 למאי נסתים המנדט הבריטי וצבאות ערב פלשו לישראל. בתקופה זו כבר הייתי מגויס לפלי"ם (חיל הים) והשתתפתי במלחמת השחרור. (על משה באתר הפלמ"ח)

ג.

התגייסתי לצה"ל ב-15 באפריל 1948 בהיותי בן שבע עשרה וחצי ולפני תום שנת הלימודים במקוה ישראל. בגיוס הצטרפתי לגרעין הכשרה של התנועה המאוחדת מתל אביב, חברי משכבר הימים, ויחד התגיסנו לפלי"ם. בתקופה שבין פירוק הפלמ"ח לבנית צה"ל עברנו מסלול אימונים צבאיים במכמורת. בגמר האימונים התחברה ההכשרה שלנו להכשרת נווה ים.

עברנו לחיפה, לחוף "שמן". שם עבדנו בנמל חיפה במסווה של פועלי נמל, היינו חיילים והצבא הבריטי עדיין שלט בארץ, בנמל היו שתי אניות מעפילים ותפקידנו היה להפוך אותן לאניית מלחמה, לפני כן האניה שמשה להבאת עולים ובטן ולכן היתה מלאה במדפי עץ ששימשו כמצעים ואנו פרקנו אותם. שתי אניות אלו היו אניות המלחמה הראשונות של צה"ל. מכאן יצאנו לסייע בהורדת נשק שהוברח לארץ לאבטח את ההורדה מפני הבריטים ומפני ארגוני הפורשים אצ"ל ולח"י.

אחרי הסתלקות הבריטים עברנו למשטרת גבעת אולגה. שם היינו משמר החופים. משם נשלחנו להשתתף בכיבוש טנטורה ככח ימי, צפינו באלטלנה (אנית הנשק שהביא האצ"ל) מורידה אנשים בחוף כפר ויתקין, נשלחנו לסייע בכיבוש יפו, נשלחנו כיחידת חיל רגלים לסייע בפריצת הדרך לנגב ולחמנו בכיבוש הכפר הערבי בית עפה.

מגבעת אולגה עברנו לטבריה לשמש כח ימי בים כנרת ובימת החולה. בימת החולה ערכנו סיורים ימיים, ומכאן צורפנו לליווי יחידת מודיעין שחדרה לסוריה ללכוד "לשונות" (חילים סורים שאפשר להוציא מהם ידיעות מודיעין). הקבוצה שהיתה בחולה גרה בקיבוץ דרדרה שבחוף המזרחי, ורוב הקבוצה שבכנרת שכנה בעין גב עבדה במשק לסרוגין עם משימות בטחון כמו: ישיבה בסוסיתא להבטחת עין גב, ועבודות המשק כללו דיג לילי בכנרת. החלק השני של הקבוצה בכינרת שכנה בטבריה בחוף הלידו. מכאן היו יוצאים לפעילויות מבצעיות: סיורים ימיים בכנרת ושמירה והבטחת היחידה לחבלה ימית של יוחאי בן נון.

עם כינונו של צה"ל לא היה מקום למסגרות מאורגנות כמו שלנו ה"הכשרות". הוחלט לוותר על שרותנו אך נשארנו במסגרת צבאית ועברנו לקיבוץ אלומות. בקיבוץ עבדנו כחברי קיבוץ מן השורה. ועם הווסד הנח"ל יצאנו למבצעים של הנח"ל: מבצע סולל, סלילת דרך לכלי רכב מעין בוקק שלשפת ים המלח למצדה. מבצע אילת, בנית ביצורים באילת זמן קצר אחרי כיבושה.

את ההכשרה באלומות עזבתי כשלושה חדשים לפני תם השרות הצבאי שלי, הועברתי לחיל ההנדסה עד תם השרות.

לוח זמנים:

17/4/48 — ייסוד השירות הימי שקדם לייסוד חיל הים.
26/4/48 — הוקם בסיס השירות הימי בחוף "שמן", החלה הסבת ספינות המעפילים לאניות קרב "אילת" ו-"ווג'ווד". הנמל בשליטה בריטית עד 30/6/48.
23/5/48 — השתתפות השירות הימי בכיבוש טנטורה.
28/5/48 — פקודת הקמת צה"ל.
21/6/48 — אלטלנה בחוף כפר ויתקין.
15/7/48 — הקרב בבית עפה עם גדוד 54 של חטיבת גבעתי.
10/3/49 — כיבוש אום רשרש.
3-4/49 — ההכשרה במבצע ביצורים באילת-אום רשרש.

ד.

את סבתא הגר הכרתי כמו שהכרתי את כל ילדי חרות כשהייתי מבלה חופשותי כאן, התחברנו כשהייתי במקוה ישראל והיא באה עם קבוצת בנות לבקר. נישאנו ב-31 באוקטובר 1950, אמוץ נולד ב-1 באוגוסט 1951, ריבי נולדה ב-31 במרס 1954, וגיא נולד ב-2 בדצמבר 1961.

ה.

את המשק במשמרת רכשנו בשנת 1962. לא לפני שעברתי מסלולי עבודה רבים ושונים. עבודות עפר בחברת חריש. עבודה במשק של סבא רבא ליובה בחרות. במפעל "תחנות הטרקטורים", ושוב עם סבא ליובה במשק והפעם קיבלתי חלק מהמשק וניהלתיו באורח עצמאי. גידלתי ורדים, ירקות, ופרדס אשכוליות. נדדנו במקומות מגורים שונים, לאחר נישואינו גרנו עם ההורים של הגר בחרות, אחר כך קנינו בית בשיכון בתל מונד- נוה עובד ב', ואחריו קנינו מאחי שמוליק את דירתו בנוה עובד א' כשהם עברו לאשקלון. ובהיותנו כאן בנינו את ביתנו במשמרת והתחלנו לפתח משק של ורדים ומטעים.